פולואפ אחרי כנס: שיטה בשלושה צעדים כדי לא לשכוח מי זה מי

הודעה אחרי כנס עובדת כשהיא נשלחת תוך 24 שעות, מזכירה במשפט אחד איפה ועל מה דיברתם, ומציעה צעד הבא אחד. רוב ההודעות האלה לא נשלחות בגלל שכחה, לא בגלל עצלות: ביום ראשון בבוקר, מול ערימה של כרטיסים, כבר לא זוכרים מי אמר מה. השיטה שפותרת את זה בנויה משלושה צעדים: שומרים את ההקשר ברגע הפגישה, מחליטים מה הצעד הבא לכל אדם לפני שיוצאים מהאולם, וכותבים למחרת הודעה של ארבע שורות.

בקצרה: ההודעה שאחרי הכנס מתחילה בכנס, לא אחריו. ליד כל אדם שפגשתם שומרים שורה אחת של הקשר ברגע השיחה, מסמנים אחד משלושה צעדים הבאים (פגישה, לשלוח משהו, רק להישאר בקשר), וכותבים תוך 24 שעות במשפט שפותח באיפה נפגשתם. שלוש ההודעות למטה מוכנות להעתקה.

תמר חזרה מכנס של יומיים עם 14 כרטיסי ביקור, שבעה קשרים חדשים בלינקדאין ושלוש שיחות שהיא זוכרת היטב. ביום ראשון בבוקר היא פורשת את הכרטיסים על השולחן. את שלושת האנשים מהשיחות הטובות היא מזהה. לגבי האחד עשר האחרים היא מסתכלת על שם ותפקיד ומנסה להיזכר אם זה האיש מהפאנל על תמחור או זה שעמד בתור לקפה. אחרי עשרים דקות היא כותבת לשלושה, ואת השאר שמה במגירה. שם הם נשארים.

למה רוב ההודעות שאחרי הכנס לא נשלחות: ההקשר נעלם תוך יומיים

ההודעה לא נשלחת כי אין מה לכתוב בה. "נעים היה להכיר בכנס" נשמע ריק, ומה שהיה הופך אותה למשפט אמיתי, על מה דיברתם ומה הבטחתם, נשכח. מחקרי השכחה של אבינגהאוז, כבר במאה ה-19, מראים שרוב הפרטים של מידע חדש נעלמים בתוך יום או יומיים אם לא חוזרים עליהם. עשרים שיחות של חמש דקות בנטוורקינג של כנס הן בדיוק המידע שהעקומה הזאת בולעת.

לכן השיטה לא מתחילה בכתיבת ההודעה. היא מתחילה בכנס עצמו, ברגע שבו ההקשר עוד קיים, ולוקחת עשר שניות לאדם.

השיטה בשלושה צעדים: הקשר ברגע, צעד הבא לפני היציאה, הודעה תוך 24 שעות

שלושת הצעדים עונים על שלוש השאלות שההודעה צריכה לענות עליהן: מי זה ואיפה נפגשנו, מה אני רוצה שיקרה עכשיו, ומה אני כותב. הראשון קורה בזמן השיחה, השני בסוף היום באולם או במונית, השלישי למחרת בבוקר. מי שעושה את שני הראשונים מגלה שהשלישי לוקח שתי דקות לאדם.

צעד 1: ברגע הפגישה, שומרים שורה אחת של הקשר

ליד כל אדם שקיבלתם ממנו פרטים, כותבים שורה אחת בזמן אמת: איפה, על מה, ומה הבטחתם. "פאנל תמחור, שאלה על מנויים, הבטחתי לשלוח את המצגת". השורה הזאת היא כל ההודעה; בלעדיה יש רק שם ותפקיד.

איפה שומרים אותה חשוב פחות מהעובדה ששומרים, אבל יש דרך שמקצרת הכול: במקום לאסוף כרטיסי נייר ולהקליד אחר כך, מצלמים את הכרטיס בטלפון ברגע שמקבלים אותו, והפרטים נכנסים לרשימה עם השורה שלכם לידם. ב-MyVisito סורקים את כרטיס הנייר ישירות מהכרטיס הדיגיטלי שלכם, האדם נשמר גם באנשי הקשר של הטלפון וגם בהקהל שלי עם מקום ותאריך, ואת שורת ההקשר מוסיפים באותו מסך. ומי שמוסר לכם את הפרטים דרך הכרטיס שלכם, בטופס ההחלפה, נכנס לאותה רשימה בלי שהקלדתם כלום. נטוורקינג באירועים מתאר את הרגע הזה משני הצדדים.

צעד 2: לפני שיוצאים מהאולם, מחליטים צעד הבא לכל אדם

בסוף היום, לפני שהכנס מתערבב עם שאר החיים, עוברים על הרשימה ומסמנים ליד כל אדם אחד משלושה: פגישה (שווה שיחה של חצי שעה), לשלוח (הבטחתם משהו: מצגת, קישור, שם של מישהו), או קשר (אדם נחמד, אין צעד עכשיו, רוצים שיזכור אתכם). זה לוקח חמש דקות ל-14 אנשים, וזה מה שהופך את הבוקר שאחרי מ"מה אני כותב לכולם" ל"שלוש פגישות, ארבע שליחות, שבע הודעות קצרות".

הסימון הזה גם מונע את ההודעה האחידה לכולם. אדם שקיבל "נפגש לקפה?" אחרי שיחה של דקה ליד הקפה מרגיש שנמכר לו משהו. אדם שהבטחתם לו מצגת ולא קיבל, זוכר.

צעד 3: כותבים תוך 24 שעות, ארבע שורות

ההודעה עצמה קצרה: איפה נפגשנו ועל מה (שורה אחת, מהצעד הראשון), מה שהבטחתם או מה שנשאר לכם מהשיחה (שורה), הצעד הבא האחד (שורה), וחתימה עם קישור לעמוד שלכם כדי שיוכלו להיזכר מי אתם בלי לחפש. הזמן: עד למחרת בערב. אחרי שלושה ימים ההודעה עדיין בסדר; אחרי שבועיים היא כבר דורשת הסבר.

איפה כותבים: וואטסאפ למי שנתן טלפון ודיברתם באמת; אימייל למי שנתן כרטיס עם אימייל, לאנשים בכירים, ולכל דבר שיש בו קובץ; לינקדאין כשזה כל מה שיש, עם משפט אישי בבקשת החיבור. את הקישור לעמוד שלכם שמים בסוף כל אחת מהן, כי הצד השני פגש 30 אנשים גם הוא. איך נראה עמוד כזה: מה זה כרטיס ביקור דיגיטלי.

שלוש הודעות להעתקה, לפי הצעד הבא

אחרי שיחה טובה, כשרוצים פגישה (וואטסאפ):

היי דנה, תמר מהכנס, דיברנו אתמול אחרי הפאנל על תמחור מנויים. חשבתי על מה שאמרת על הלקוחות שנוטשים אחרי חודש, יש לי דוגמה שעבדה אצל לקוח שלי. יש לך חצי שעה השבוע לשיחה? הפרטים שלי כאן: [הקישור לעמוד שלכם]

כשהבטחתם לשלוח משהו (אימייל):

שלום יוסי, נפגשנו אתמול בכנס ליד דוכן של [שם]. כמו שהבטחתי, מצורפת המצגת על תהליך הקליטה של לקוחות חדשים. השקף השלישי הוא זה שדיברנו עליו. אם יהיו שאלות, אני כאן. תמר, [הקישור לעמוד שלכם]

רק להישאר בקשר (לינקדאין או וואטסאפ):

היי רון, תמר מהכנס אתמול, עמדנו יחד בתור לקפה ודיברנו על המעבר שלך לעצמאות. היה נעים, ואשמח להישאר בקשר. אם תצטרך פעם מישהו שמכיר את התחום של [x], זה מה שאני עושה: [הקישור לעמוד שלכם]

שלוש ההודעות פותחות באיפה נפגשתם, כי זו השורה שמפעילה את הזיכרון של הצד השני. אף אחת מהן לא מתחילה ב"נעים היה להכיר".

הפעם השנייה: מתי ואיך מזכירים לעצמכם לחזור

רוב ההודעות הראשונות מקבלות תשובה קצרה או לא מקבלים תשובה בכלל, וזה נורמלי. הערך נמצא בפעם השנייה, כעבור עשרה ימים עד שלושה שבועות, עם סיבה אמיתית: מאמר שקשור למה שדיברתם, שאלה קצרה, עדכון על מה שהבטחתם. בלי סיבה לא כותבים; "רק בודקת אם ראית" לא נחשב סיבה.

הבעיה היא לזכור. שיטה שעובדת: ברגע ששולחים את ההודעה הראשונה, קובעים תאריך לפעם השנייה. ב-MyVisito לכל אדם ברשימה יש שדה "לחזור אליו ב-", והתאריך מגיע כתזכורת בבוקר של אותו יום, עם השורה של איפה נפגשתם. יש גם טיוטת הודעת המשך שנכתבת בשבילכם מתוך ההקשר ששמרתם, לעריכה לפני שליחה. איך כל זה מתחבר לקהל שחוזר: איך בונים קהילה סביב עסק קטן, ולמה להכין את הכרטיס לפני הכנס הבא: צ'קליסט לכנס.

לאן האנשים האלה נכנסים אחרי ההודעה: איך בונים רשימת לקוחות מאפס, ואיך הפגישה נקבעת בלי פינג-פונג, קביעת פגישות אונליין בלי פינג-פונג של הודעות.

שאלות נפוצות

כמה זמן אחרי הכנס עוד לא מאוחר לכתוב?

עד שלושה ימים ההודעה טבעית. עד שבועיים היא עדיין עובדת אם פותחים באיפה נפגשתם ולמה כותבים רק עכשיו, במשפט אחד וכן. אחרי חודש עדיף לכתוב כאילו זו היכרות חדשה, עם אזכור קצר של הכנס.

מה כותבים למי שלא זוכרים במה הוא עוסק?

מסתכלים על העמוד או הפרופיל שלו לפני שכותבים, ומתייחסים למשהו משם. ואם אין שום הקשר משותף שזוכרים, זה בדיוק האדם שמסמנים "קשר" ושולחים לו את ההודעה הקצרה, בלי להעמיד פנים שהייתה שיחה עמוקה.

וואטסאפ או אימייל להודעה אחרי כנס?

וואטסאפ כשדיברתם באמת ונתנו לכם טלפון ביד; הוא נפתח ונענה מהר. אימייל לאנשים בכירים, לכל דבר עם קובץ מצורף, ולמי שנתן רק כרטיס. בלינקדאין, בקשת חיבור עם משפט אישי, לא בקשה ריקה.

איך עוקבים אחרי מי ענה ומי לא?

ברשימה אחת, לא בזיכרון: ליד כל אדם הסטטוס (נשלח, ענה, נקבעה פגישה) והתאריך לפעם הבאה. גיליון פשוט עובד לעשרה אנשים; מעבר לזה כדאי מקום ששומר גם את ההקשר וגם את התזכורת, כדי שהכנס הבא לא ימחק את הקודם.